ביום שישי, ה 23 לאוקטובר, נערך טקס גילוי אנדרטה לזכר תשעת חברינו היקרים שנפלו בקרב בדבל. הטקס נערך ב"דרך של בן" בקורנית, אתר הנצחה יפהפה שהכינו (בעמל רב) הוריו של בן.

להלן דברים שנאמרו בטקס

דברים שנשאה סבתו של בן ז"ל, שרה:

 
פעם היית ילד קטן, בן קורנית,
עם כדור בידיים ובין הרגליים.
הזמן חלף, גדלת, יצאת לחפש ייעודך, להגשים חלומותיך.
היית אדם, בעל כישורים ותכונות ייחודיות.
רכשת ידידים, רקמת קשרים אינטימיים,
פיתחת סגנון חיים, גמיש, צנוע, שתקן, נותן ללא תנאי,
קושר יחסיו ורגשותיו עם כל מה שקורה סביבך בעולם,
דובר אמת, מפרגן ותומך. לכולם היית ידיד.
הפלגת למרחקים, לא נרתעת מקשיים.
כך יזכרו אותך נכדי היקר!
איך אתה וחבריך, שעברתם תלאות ומכשולים,
צועדים אלי קרב בדרך חתחתים.
להשיב מלחמה, למגר אויב,
הזומם למחוק את יושבי הארץ האהובה
וחולמיה מעל פני האדמה.
מסביב נוחתים מרגמות ופגזים...
והירח כדרכו בוקע, מאיר וברגליכם נאבקים
ועם שחר נעלמים במסתור, מאחורי קלעים...
בתוך המהומה ומבולקה, האש מתפשטת
נשמעות זעקות שבר לעזרה, והמסוק לא נשמע ברקיע
וחבריך והמפקדים, קצרה ידם מלהושיע...
חושבת על השעות האחרונות, כשקולך נדם,
חושבת שבלעדיך הצטמצם העולם...
העיניים דומעות והחיים הופכים בלתי נסבלים,
ואתה בבית העלמין במשגב, נח מנוחת עולמים.
ביום זה מתייצבים משפחה, ידידים וחברים בגן,
מעל צמרות העצים, מבין הסלעים,
צופים בגליל אל ההרים, על דרכים וישובים.
בדרך של בן, בגן, בפינת חמד זו
מבקשים להנציח שמך ומורשתך,
ואל הגן יעלו, יגעו באבנים וינצרו זכרך בלבם בפנים.
אוהבים מתגעגעים...

סבתא שרה וסבא מיכאל

דברים שנשאה יהודית, אימו של בן:

אהבת הארץ, אהבת הטבע, אהבת טיולים,
אהבת האדם, חברות, רעות, נתינה, שמחת חיים,
כל אלה איפיינו את בן.
במהלך הזמן למדתי להכיר
כי אותן תכונות ייחדו את בניכם שלכם, הורים יקרים.
הם היו דומים ושונים.
במקום הזה, בנינו ציוני דרך מחייו של בן
ואך טבעי היה שנוסיף ונזכיר את הבנים כולם
שהחיים זימנו להם מפגש  וגורל משותף.
אם נטפס במעלה הגבעה
ניפגוש במתחם המוקף במסגרת ובתוכו 9 "איים"
כאשר במרכזו של כל "אי" סלע ועציץ מוקפים באבנים ,
האיים שונים בצורתם.
משל הוא לכך שכל אחד מילדינו היה עולם ומלואו
ובשירותם המשותף במסגרת הצבא
מצאו את מותם.
ועוד סלע אחד גדול, ניצב,
גבוה, מעל כולם הוא נישא,
בסיסו תקוע בקרקע וראשו, פונה למרומים.
עליו חרוטים שמות ילדינו היקרים,
למען ייזכרו לעולמי עולמים.
בנינו איבדו את חייהם
מפני שיצאו להגן על ארץ ישראל,
להגן על קיומינו.
בימים הראשונים היינו מוקפים באנשים, במאות,
בשנה הראשונה, היו סביבנו עשרות,
אך עם השנים, מספר האנשים ששומרים על קשר הולך ומתמעט.
הם ממשיכים בדרכם, ורק אנחנו נשארים עם הכאב.
היה חשוב לנו להנציח את בן, בדרך הזאת,
ובאותה מידה הרגשנו צורך עז להנציח את הבנים שלכם,
כדי שגם הדורות הבאים יכירו וידברו בהם.

יהודית, אמא של בן סלע